פסק-דין בתיק ב"ל 2886/08

1.         בתאריך 1.2.11 ניתן על-ידינו פסק-דין, בהתייחס לתביעת התובע להכיר בפגיעה בעמוד השדרה המותני ובעמוד השדרה הצווארי כ"פגיעה בעבודה", כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה -1995.

            באותו פסק-דין קיבלנו את תביעת התובע להכיר בפגיעה בעמוד השדרה המותני כ"פגיעה בעבודה", אולם דחינו את התביעה בהתייחס לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי.

פסק-הדין ניתן בהתבסס על חוות הדעת של שני המומחים שמונו בתיק זה, ד"ר סוזנה הורביץ וד"ר מנחם יצחקי.

אין מקום כי נחזור על כלל תוכנו של פסק-הדין, והננו מפנים לעיון באמור בו.

2.         התובע הגיש ערעור על אותו חלק של פסק-הדין, אשר דחה את תביעתו בקשר לעמוד השדרה הצווארי, ובמעמד קדם דיון לפני כב' השופט-הרשם אילן סופר, בבית הדין הארצי, הסכימו הצדדים לקבל את המלצת בית הדין, להחזיר את עניינו של התובע לבית הדין האזורי, על מנת להפנות למומחה-ד"ר מנחם יצחקי, שאלת הבהרה נוספת, וכן ניתנה האפשרות לתובע להציג לפני המומחה מטעם בית הדין, את חוות דעתו של ד"ר סלטי.

3.         בעקבות פסק-דין זה, נקבע התיק לתזכורת חומר רפואי לפנינו.

לאחר שהתובע צירף את חוות דעתו של ד"ר סלטי, והנתבע צירף את המסמכים שהיו בידיו, בהתייחס לפגיעה בצוואר מ-4.1.94, ניתנה על-ידינו החלטה המפנה לד"ר מנחם יצחקי את השאלה הבאה, כפי שנוסחה ע"י בית הדין הארצי בפסק-דינו:

"מאחר והמערער נפגע בתאונת עבודה בשנת 1994 בצווארו, האם קיים קשר סיבתי על דרך של גרימה או החמרה, בין תיאור העבודה (כפי שמופיע בהחלטת בית-הדין מ-14.6.10), לבין מצבו הרפואי של התובע".

4.         המומחה ד"ר יצחקי השיב על השאלה שהופנתה אליו וציין, כי אינו מקבל את קביעתו של ד"ר סלטי, שהמחלה הניוונית של התובע התקדמה משמעותית בהשוואה לתהליך תחלואתי רגיל, בהתייחס לגילו של התובע.

ד"ר יצחקי ציין, שגם הקביעה של ד"ר סלטי, שהמדובר בטראומה ולא תהליך תחלואתי, אינה נכונה, שכן יש תחלואה רבה של עמוד השדרה הצווארי, כבר בגילאים כמו זה של התובע.

לדעת ד"ר יצחקי, גם המהלך של קיומה של טראומה בשנת 1994, הפסקה של 14 שנים בכאבים והתחדשות הכאבים לאחר מכן, מצביעה על תהליך תחלואתי.

מסקנתו של ד"ר יצחקי היתה, שאין קשר של גרימה או החמרה, בין עבודת התובע, כפי שתוארה בהחלטת בית-הדין, לבין מצבו הרפואי בצווארי

5.         התובע לאחר שקיבל את תשובתו של ד"ר יצחקי לשאלת הבהרה, הגיש בקשה למינוי מומחה נוסף, או לחילופין להפניית שאלות הבהרה נוספות.

הבקשה הועברה לתגובת הנתבע, אשר התנגד למינוי מומחה נוסף, ואף התנגד להפניית שאלות הבהרה נוספות למומחה.

6.         בתאריך 13.3.12 ניתנה על-ידינו החלטה מנומקת, הדוחה את בקשת התובע למינוי מומחה נוסף, שלישי במספר בתיק זה.

            בהחלטה התייחסנו להחלטות הנשיא בדבר מינוי מומחים יועצים רפואיים, ולנסיבות הקונקרטיות בתיק שלפנינו.

יחד עם זאת, נעתרנו לבקשה להפניית שאלות הבהרה למומחה, הגם שהבהרנו שהתובע לא הוכיח קיומה של אסכולה אחרת, ועל כן אין מקום להפנות שאלות בעניין זה. 

            יש להדגיש, כי חוות דעת של מומחה אחר בעניינו של מבוטח אחר, שמצבו הגופני/ גורמי הסיכון שלו/ אופן התפתחות המחלה אצלו וכד' - שונים, אינה לאסכולה אחרת.

7.         למומחה הופנו מספר שאלות, כאמור בסעיף 3 להחלטתנו מ-13.3.12.